<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הרביעי</h1>
<h2>דף יא:</h2>
הדרך הג' במה שהמכר מתבטל, היכא שהבעל מוכר מאותן שלש שדות שפי' או משום שאר נכסים הכתובים בכתובתה בלא רשות האשה יש על האשה לבטל ממכרו שמכר ואפי' שהעידה על עצמה לאחר שמכר הבעל ורצת במה שמכר הבעל מ"מ כיון שרצייתה שלה לאחר ממכרו הואי לא הוי כלום אא"כ היה קנינה שלה קודם קנינו שלו כדגרסינן [גיטין נ"ה ע"ב] לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים וכ"כ העמדנוה באותן שלש שדות ובשאר נכסים חוץ מנכסי מלוג ונכסי מלוג נמי אם הרשת את הבעל בתחלה למכרן הרי ממכרן ממכר אחר שהרשת אותו, אבל שומרת יבם כל נכסים שנפלו לה בזמן שהיא שומרת ליבמה ועדיין לא כנסה הדין עמה שיהא ממכרה ממכר ולאו כל כמיניה דיבם לבטל ממכרה ואף אין צריכה לרשות היבם כדגרסינן [יבמות ל"ח ע"א] שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שאם מכרה ונתנה קיים. הדרך הד' שהמכר מתבטל, היכא שהבעל מוכר נכסי מלוג לפירות כגון שאין מוכר גוף הקרקע ממש אבל מוכר אותו לפירותיו שיש לו בהם הרי ממכרו ממכר על א' משלשה דרכים הללו ואם אין שם אחד מג' דרכים הללו אין ממכרו ממכר כדגרסינן [כתובות פ' ע"א] איבעיא להו בעל שמכר קרקע לפירות מהו מי אמרינן מאי דאקני ליה אקני או דלמא כי תקינו רבנן משום רוח ביתא תקינו יהודה בר מרימר משמיה דרבא אמר מה שעשה עשוי ורב פפא משמיה דרבא אמר לא עשה ולא כלום והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום מ"ט אביי אמר חיישינן שמא תכסיף רבא אמר משום רוח ביתא מאי בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא אי נמי דבעל גופיה אריס הוא אי נמי זוזי דקא עביד בהו עסקא נמצא דסבירא ליה לרבא שאין לו לבעל זכייה בפירות של נכסי מלוג אלא כדי שיהי' לו הרוחה בתוך ביתו הלכך אם ימכור בענין שירויח בתוך ביתו ממכרו ממכר, הדרך הא' אם היה אותו קרקע בקרוב לעיר שיכול לבוא תדיר ולהביא פירותיו לתוך ביתו והרויח בתוך ביתו אם מכר את הקרקע לפירות אין ממכרו ממכר אבל אם היה רחוק אותו קרקע שאינו יכול לטרוח ולהביא הפירות בתוך ביתו מרוב שהיה רחוק אם מכרו לפירות התם הוא דהוי ממכרו ממכר. הדרך הב' שמכר את הקרקע הזה והוא בעצמו הוי אריס באותו קרקע שנוטל מן הפירות את מחצית' ומביאם לתוך ביתו ומרויח בתוך ביתו בכי האי גונא אם מכרו לפירות הוי ממכרו ממכר. הדרך הג' אותן דמים שנטל מן הלוקח אם מתעסק בהם בסחורה ומרויח בתוך ביתו הוי ממכרו ממכר שהרי יש לו ריוח מ"מ אבל אם מכר ופרע מן הדמים חוב שהיה עליו או לשום הוצאה אין ממכרו ממכר. הדרך הה' שהמכר מתבטל, כגון שהיבם מוכר מנכסי אחיו שירש מאחיו המת בלא רשות אשתו שהיתה אשת אחיו המת יש עליה לבטל את ממכרו ואף כל זמן שהיא תחתיו ואף על פי שיש שם על כתובתה כמה וכמה כדגרסינן [שם פ"א ע"ב] ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא בעא אחוה למפסלי עליה בגיטא אמר ליה מאי דעתיך אי משום נכסי בנכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא נזבין אע"ג דזבין לא הוי זביני דתניא מי שמת והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה אעפ"י שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור שכל נכסיו אחראין לכתובתה אעפ"י שהקשו ואמרו אמר אביי וכל היכא דאמור רבנן לא נזבין אע"ג דזבין לא הוי זביני והתנן בש"א תמכר ובה"א לא תמכר ואלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים מ"מ רואים אנו פסק הלכה כרב יוסף מדאמרינן [שם פ"ב ע"א] לא עשה כלום נמצא בין שמכור לאחרים בין שיחלק עם אחיו בנכסי (אביו) [אחיו] כדי שלא יפסלוה עליו לא כל הימנו. ותו גרסינן [שם] ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסיא בעא אחוה למפסלה בגיטא א"ל מאי דעתיך אי משום נכסי בנכסי פליגנא לך אמר ליה מסתפינא דלמא עבדת לי כפומבדיתא רמאה א"ל אי בעית פלוג מהשתא אמר מר בר אשי אע"ג דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום לאחר שלשים יום קנה ואפילו עומדת באגם התם בידו הכא לאו בידו. אבל אתה מוצא שהיבם יכול למכור בנכסי אביו שירש ממנו ואע"פ שיבם את אשתו כבר על שני דרכים. הדרך הא' כגון שהרשת אותו, והשני כגון שגרש אותה ונתן לה כתובתה ואח"כ החזירה דכיון שהחזירה לאחר גרושיה נשואיה עכשיו אינן כנשואין הראשונים כדגרסינן [שם פ"א ע"א] א"ר אבא שאלו את סומכוס הרוצה למכור בנכסי (אביו) [אחיו] כיצד יעשה אם כהן יעשה סעודה ויפיס אם ישראל הוא יגרש בגט ויחזיר. הדרך הו' שהמכר מתבטל, היכא שמכר היורש בית מוריש ושהאלמנה ראויה לישב בו ולדור בתוכו היה ממכרו בטל כדגרסינן [שם ק"ג ע"א] משתמשת במדור שנשתמשה בו בחיי בעלה ואמר רב נחמן יתומים שמכרו במדור אלמנה לא עשו ולא כלום. הדרך הז' שהמכר מתבטל, היכא שאדם עושה שדהו אפותיקי בין לבעל חוב שיגבה ממנו בין לכתובת אשה ואח"כ מכרה לאחר ונשתיירו לו נכסים למוכר שיכולים ליפרע ממנו כדי אותו [החוב] בעל חוב והאשה ידם על העליונה רצו גובין מאותן נכסים שנשתיירו (למכור) [למוכר] רצו גובים מאותו שדה הנמכר לזה שנעשה עליו אפותיקי כדגרסינן [גיטין מ"א ע"א] רבי שמעון אומר העושה שדהו אפותיקי לכתובת אשתו ומְכ0ר0ה ידה על העליונה רצתה גובה ממנה רצתה גובה משאר נכסים כאותו דין שאנו דנין בשדהו אם עשאו אפותיקי אותו דין נמי נדין בעבד ובאמה אבל בבהמות ומטלטלים אם עשאן אפותיקי ומכרן אין בידו של בע"ח להוציאן מיד הלוקח כגון שיש לו למכור מבני חרי כדגרסינן [ב"ק י"א ע"ב] אמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו לאחר בע"ח גובה ממנו שורו אפותיקי ומכרו לאחר אין בע"ח גובה ממנו מ"ט האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא. הדרך הח' שהמכר מתבטל, מי שמוכר שדהו בשנת היובל בא"י ובזמן שהיובל נוהג הרי ממכרו בטל דתנ' [ערכין כ"ט ע"א] המוכר שדה בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עקר ויש על הדרך הזה כמה עניינים אלא לפי שאין אנו צריכין בזה הדור אין עלינו להאריך. הדרך הט' שהמכר מתבטל היכא שמוכר עבד עברי ואמה העברי' אין לו שימכרם ואם מכר ממכרו בטל כדכתיב [שמות כ"א] לעם נכרי לא ימשול למכרה, ועוד כתיב [ויקרא כ"ה] לא ימכרו ממכרת עבד. אלו תשעה הדרכים שפי' בענין הקרקע שאם מכרו מכרו מתבטל כל א' וא' כמו שפי'.
<h2>דף פח.</h2>
והיכא שיש לשנים קרקע בשותפות והלך האחד ומכר חלקו לאדם אחר אין על השותף לערער על שותפו ולומר לו למה לא מְכַרְת0ה לי שהייתי שותפך ואעפ"י שיש לו דין מצרנות אין לו ערעורו אלא על הלוקח [אבל] על השותף שמכרו לא כדגרסינן [ב"מ ק"ח ע"ב] ועשית הישר והטוב ללוקח אזהריה רחמנא אבל המוכר יש עליו שימכור למי שירצה ובלבד שימכור לישראל, והיכא שמכר קרקע שהוא בשותפות לעכו"ם או שהוא בצד ישראל ומכרו לעכו"ם הרי זה ראוי לשמתו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא לו מחמת העכו"ם שמכרו לו כדגרסינן [שם] זבין לעכו"ם לית ביה משום דינא דבר מצרא אבל משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונס דאתי ליה מחמתי'. ולעולם לא יהא השותף מעוכב מלמכור חלקו ואפילו שלא חלק עדיין עם שותפו בין שיהא שותף בין שיהא ירושה שירשו כגון אחים ועדיין לא חלקו בין במתנה שנתן להם או בכל איזה דרך שאתה מוצא שיש לשנים חלק באותו קרקע ועדיין לא נחלק לא יתעכב א' מהם למכור חלקו קודם חלוקה דילפינן לה מבכור דגרסינן [ב"ב קכ"ו ע"א] רב פפי משמיה דרבא אמר יש לו לבכור קודם חלוקה ורב פפא משמיה דרבא אמר אין לו לבכור קודם חלוקה והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דההוא בכור דאזל זבין נכסיה דידיה ודפשוט אזול יתמי בני פשוט וקא אכלי תמרי מחונהו לקוחו' אמרי להו קרובי לא מסתיא דזבנתינהו לנכסייהו ממחא קא מחיתו להו אתו לקמיה דרבא אמר להו לא עשה כלום. מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר לא עשה כלום בכלהו. שלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה כלום אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה. וכבר פי' בשער שני (ד)כל היכא שזה קונה גוף הקרקע ממש וזה קונה מקום פירותיו אעפ"י שאותו שקנה קנין גוף הקרקע קנינו יותר חזק מאותו שקנה קנין הפירות כדגרסינן [יבמות ל"ו ע"א] הלכתא כר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אפילו הכי אם רצה בעל קנין הפירות למכור קנינו לאחר אין בעל קנין הקרקע יכול לעכב עליו וכן אם רצה בעל קנין הקרקע למכור קנין הקרקע לאחר אין בעל קנין הפירות יכול לעכב עליו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] לענין הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו שהאב יש לו קנין פירות והבן יש לו קנין הגוף ואמרינן שאם מכר האב מכורים עד שימות. מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ואם תשאל ותאמר א"כ למה אין אנו דנים לענין בעל שמכר קרקע של נכסי מלוג לפירות זה הדין דאינו יכול למוכרן אלא באותן שלש דרכים שפי' כבר פי' טעמו של דבר דמשום רווח ביתא הוא דאקני ליה (רחמנא) [רבנן] וכל שאינו לרווח ביתא לא אקני ליה (רחמנא) [רבנן] ואף היכא שמכרה האשה גוף קנינה שיש לה בקרקע אינו דומה לשאר בני אדם של זה גוף הקרקע ולזה פירות ואין למדים ממנו כדג' [ב"ק פ"ח ע"א] אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לר' אבא אקניתינהו לנכסה למר שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבת אזל מר שמואל בר אבא לקמיה דר' ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה אזל ר' אבא אמרה קמיה דר' הושעיה אזל ר' הושעיה אמרה קמי' דר' יהודה א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אהדרוה לקמיה דר' ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב [מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב] כי מיית אב מיהא קנה לוקח ואי ס"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו זו אינו דומה למשנתינו מ"ט משום תקנת אושא דא"ר יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. אתחזי לן מהכא שחלוק גדול יש בין קנין האיש בנכסי אשתו לשאר נכסים בעלמא שהן לשני בני אדם. ואתה מוצא נמי ממכר שהוא מתבטל כגון שיש עליו ב"ח דהוו ליה נכסי משועבדים לו ואזל איהו וזבין לאחריני שאותו ממכר ודאי אינו כלום דאזיל ב"ח וטריף, ועקר זה הדרך אתה מוצא בשער (שלשה) [שבעה] ועשרים שהוא בזה הספר.
<h2>דף צ.</h2>
ועוד תשעה דרכים שנפרש עכשיו אתה מוצאן שאעפ"י שמכרו אין ממכרן ממכר. הדרך הראשון מי שנתן לו שום חפץ במתנה והתנה עליו מי שנתנה לו שלא ימכרנו אם מכרו אין ממכרו קיים כדגרסינן [כתובות נ"ו ע"א] לענין ממונא, הכל לפי תנאו. הדרך השני אשת איש שמכרה מנכסיה כלום לאחר שנכנסה תחת בעלה בין שמכרה בנכסים שנפלו לה אחר שנשאת בין שנפלו לה קודם אירוסיה בין שנפלו לה משנתארסה ומכרה אותם לאחר נשואיה אין ממכרה ממכר והבעל יכול להחזיר ולהוציא מיד הלקוחות כדגרסינן [שם ע"ח ע"א] האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים ב"ש וב"ה שאם מכרה ונתנה קיים נפלו לה משנתארסה ב"ש אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור ומסקנא דהלכתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה הבעל מוציא מיד הלקוחות כמאן דלא כר' יהודה ודלא כר' חנינא בן עקיבא אינהו דאמור כרבותי' דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות. וקנין שהאשה קונה הוא על שני דרכים. הדרך הראשון קרקעות. והשני פירות. ובקנין הקרקעות יש בו שני דרכים. הדרך הראשון כל מה שהוא כתוב בכתובתה אם מכרה ממנו בלא רשות בעלה אין ממכרה ממכר והבעל מוציא כדגרסינן [גיטין נ"ה ע"א] לקח מן האיש וחזר ולקחה מן האשה מקחו בטל, לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים [ב"ב מ"ט ע"א, כתובות פ"א ע"א] ואמר רבה בר בר חנה באותן שלש שדות אחת שכתוב לה בכתובתה ואחת שייחד לה לגבות כתובתה ממנו ואחת שהכניס לה שום משלו ואף זה הדין אנו דנים בשדה שקנה הבעל ולפי שנכתב בכתובתה יתבטל ממכרה שלא בא למעט אותן שלש שדות אלא קרקע שאינו כתוב בכתובתה והוא הנקרא נכסי מלוג כדגרסינן [ב"ב נ' ע"א] למעוטי מאי אי נימא למעוטי שאר נכסים כל שכן דהויא ליה איבה דאמר לה עיניך נתת בגרושין ומיתה אלא למעוטי נכסי מלוג ומה שהקשו חכמי הגמרא באמרו א' אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו כלום הא אתריץ הא דאמימר על שני תירוצים, חד כגון שמכרו זה בלא זה שאם מכר האיש בלא דעת האשה יכולה להוציא על הדרך שנפרש לקמן כדגרסינן [שם] כי אתמר ההיא דאמימר היכי דזבין הוא דאזלא היא ומפקא אי נמי דזבינה היא דאזיל הוא ומפיק אבל זבנו תרוייהו לעלמא או דזבינה היא [לדידיה] הוו זביני זביני. והתירוץ השני אמימר דאמר כר' אלעזר דגרסינן [שם, וב"ק צ' ע"א] לענין המוכר את עבדו ופסק עמו ע"מ שישמשנו שלשים יום וכו' ר' אלעזר אומר שניהם אינם בדין יום או יומים זה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו (והבר פי' ב"ש) [וכבר פי' בתירוץ] השני דאין הלכה כרבי אלעזר. אתחזי לן מהכא דלא בא למעט באותן שלש שדות אלא נכסי מלוג בלבד שאינן נכתבים בכתובתה אבל מה שכתוב בכתובתה בין בקנין שלו בין בקנינה שלה אם מכרה בלא דעת בעלה יש על הבעל לבטל ממכרה אעפ"י שהיא תחתיו. הדרך השני בקנין האשה כגון אותן נכסים הנקראים נכסי מלוג שאינן כתובים עליו בכתובתה שאם מכרה האשה אותו קרקע בלא דעת בעלה אין לה על הבעל להחזיר אותו הממכר אלא לאחר מיתת האשה הילכך אם מתה האשה בחיי הבעל יש מן הדין שיכול הבעל להחזיר הממכר כדגרסינן [ב"ק פ"ח ע"ב, כתובות ע"ח ע"א] א"ר יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות ולקמן נפרש במקום אחר בזה החבור מה שיש על הבעל בדבר זה. אבל פירות קרקע של נכסי מלוג וכל הנאותיו כגון שכירות בתים לאלתר יוציא אותם הבעל מיד הלוקח ולא ימתינו עד לאחר מיתה כדגרסינן [כתובות ס"ה ע"ב] והוא אוכל פירות נכסיה בחייה. הלכך כל זמן שהאשה תחתיו מוציא את הפירות לאלתר [שם ע"ח ע"ב] דהכי גרסינן נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואסיקנא בפירות הלכך אם מתה האשה יש על הבעל להוציא מיד הלקוחות עקר הקרקע כמו שפי'. ואם מת הבעל בחיי אשתו (ועמד) [יעמוד] עקר הקרקע ופירותיו ביד הלוקח ואין מי שיכול להוציא מידו כדגרסינן נמי תנינא לתקנת אושא דא"ר יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות מתני' בחייה ולפירות, תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה, וכל זה שפי' לענין מכירת האשה שיכול הבעל לבטל ממכרה ה"מ היכא שלא נתן לה בעלה רשות באותה ממכר אבל אם הרשה אותה בתחלה ממכרה ממכר.
